פרשת וישלח - חס"ה לשבת

מתי החזיר הקב"ה לעולם את השעות בהם החמה שקעה מוקדם יותר? מה עושה סוחר פיקח שגנבו ממרכולתו? ומדוע אומרים 'ושמרו בני ישראל' אחרי ברכת השכיבנו? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת וישלח

יום שישי ט"ו כסלו תשפ"ו | 05.12.2025 | 9:50

חידוש

"וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" (לב, לב)

רש"י (כאן) מפרש את הפסוק בשם מדרש אגדה (והובא בבראשית רבה פרשה ע"ח סי' ה') ויזרח לו, לצרכו, לרפאות את צלעתו... ואותן שעות שמיהרה לשקוע בשבילו כשיצא מבאר שבע, מיהרה לזרוח בשבילו. עד כאן. דהיינו שהקב"ה היטה את השמש ממסלולה פעמיים לצורכו של יעקב, בראשונה כשיצא מבאר שבע, הקדים את שקיעת החמה כדי שישן בבית מלונו של הבורא בהגיעו אל הר המוריה (כפי שכתב רש"י בראשית כח, יא). ובשנית כאן, שהקדים להוציא את החמה, כדי לרפאות את יעקב, ובזה השלים את השעות שהיו חסרות לעולם.

רמז נפלא בפסוקנו מובא בשם בעל ה"שבט מוסר", שיש בו כדי להטיף טללי תחיה וחיזוק לכל אלו שנראה להם כי שקעה עליהם החמה שלא בעונתה, אנשים שהיו להם זמנים טובים יותר, וכיום כל מצבם ומעמדם חושך ואפילה, ואינם רואים כל אור בחייהם. שהרי אצל יעקב אבינו ראינו ששקעה החמה, ולמראית העין היה נראה שהפסיד ב' שעות מאור היום. ברם לפי האמת אותה השמש ששקעה וחדלה מהאיר על הארץ, הייתה בוקעת ועולה לו כש"ותקע כף ירכו", כשהוא בעצמו היה צריך לה בסוף הכ"ב שנה, כשהיה צולע על ירכו אז הקדימה לזרוח ב' שעות קודם זמנה כדי לרפאותו. נמצא שמה שהיה נראה לעיניים כרעתו, היה בעצם לטובתו ולעזרתו. ובאמת כך הם כל הקשיים, הם הם בעצמם "זריחה" עבורו.

סיפור

"וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" (לב, ט)

הרה"ק הדברי ישראל טויב זי"ע (וישלח כאן) המשיל את ה"יצר הרע" לדרכם של הגנבים שהיו בימים ההם. הגנבים היו עומדים ואורבים מחוץ לחנות, והאחד מהם, היה נכנס אל החנות וחוטף חפץ אחד ובורח. או אז היה הסוחר רודף אחריו, ובין כך היו נכנסים כל חבורת הגנבים אל החנות ויבוזו כל אשר לו. ומה יעשה סוחר פיקח בראותו אחד מהגנבים חוטף ממרכולתו איזה דבר? הרי הוא יאמר בלבו, יחזיק לו מה שכבר חטף, ולא יתפתה לרדוף אחריו ולהפסיד את כל רכושו. וישאר לשמור את החנות מכאן ולהבא, ועל ידי כך ירוויח ויתמלא ההיזק בכפלי כפליים. כך היא גם דרכו של היצר הרע, עיקר מטרתו לבלבל את האדם, להורידו מדרך הישר. לכך מה עושה היצר? מכשיל את האדם בחטא קטן, ומפתהו בחלקות לשונו, הן כבר חוטא אתה, נכשלת, ולא יעזור לך שמירה. והיה אם ישמע לו חס ושלום, משם דרכו מזומנת עד שאול תחתית. ובזה מבאר את הכתוב בפרשתנו, "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו", עשו הוא היצר הרע, והיה אם בא למחנהו והכהו בחטא אחד, שזוהי כל מטרתו, להכות את היהודי, עבודת היהודי היא "והיה המחנה הנשאר לפליטה" לשמור עצמו שלא להכשל בשום חטא נוסף, ולא יאבד לגמרי.

הלכה

ערבית של ליל שבת קודש

א. יתחיל לומר ברכות ק"ש דערבית דשב"ק בקול רם יותר מבחול, בשמחה רבה ובנעימה בניגון וקול זמרה, בסוד נועם הנמשך מן הבינה לשמחת נפש יתירה הבאה אלינו.

ב. בברכת השכיבנו אינו חותם "שומר עמו ישראל לעד", אלא מסיים "ופרוש עלינו וכו'", שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת משמר אותנו. וצריך לקום כאשר אומר "ופרוש", ולכוין לקבל תוספת נרנח"י דנשמה.

ג. אומרים "ושמרו וכו'" אחר ברכת השכיבנו, שבו אנו מתפללים על השמירה, לרמז שאם ישמרו ישראל את השבת אין צריכים עוד לשמירה.

ד. יזהר שלא יטעה בתפלת שבת להתחיל "אתה חונן", ומי שאירע לו שהתחיל בתפלה זו "אתה חונן", ידאג כל אותו השבוע, כי הוא סימן שנהג בקודש חול, על כן יפשפש במעשיו ויתעורר בתשובה.

ה. אומרים "ויכולו" בתפלת העמידה. וחז"ל הפליגו במעלת אמירת "ויכולו", ואמרו, כל המתפלל ואומר "ויכולו" מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. ועוד אמרו, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם, מניחין ידיהם על ראשו, ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר.

ו. אומרים אותו בציבור, ובקול רם, ומעומד, לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית, והעדים צריכים להעיד ביחד ומעומד.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!